החלטה בתיק עע"ם 5065/13 - א

           זוהי בקשה למתן סעד זמני במסגרת ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (כבוד הנשיא י' אלון) מיום 6.6.2013, בו נדחתה עתירתו לביטול החלטות המשיב כי הוא אינו אזרח חוף השנהב וכי יש להרחיקו לגאנה.

1.        המבקש נכנס לישראל שלא כדין דרך גבול מצרים ביום 27.12.2010, ועם כניסתו נתפס על-ידי כוחות הביטחון והוצא לו צו גירוש לפי חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1956. בשימוע שנערך לו ביום 3.1.2011 בפני הממונה על ביקורת הגבולות הציג עצמו המבקש כאזרח ותושב חוף השנהב, אך בסיכום השימוע ציין הממונה כי המבקש לא ידע להשיב על שאלות בסיסיות הקשורות לחוף השנהב, כי הוא אינו דובר את השפה הצרפתית - השפה הרשמית במדינת חוף השנהב - וכי תיאורו את האופן שבו הגיע לישראל "נשמע לא אמין ולא הגיוני". לאחר שהוצאו נגד המבקש צו משמורת וצו הרחקה הוא הובא ביום 4.1.2011 בפני בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן: בית הדין), אשר החליט לאשר את צו המשמורת שהוצא נגדו אך קבע כי יש לערוך למבקש שימוע נוסף לצורך קביעת נתינותו. ביום 21.2.2011 נערך למבקש ראיון זיהוי אשר בסיומו זוהה כנתין גאנה, לאחר שכשל פעם נוספת במענה על שאלות הקשורות במדינת חוף השנהב ולאחר שהתברר כי הוא דובר את שפתו של שבט האקן שבגאנה. בעקבות כך הוצאו נגד המבקש צווי משמורת והרחקה מתוקנים בהם צוין כי הוא נתין גאנה, וביום 13.3.2011 הורה בית הדין למשיב להודיעו בדבר הפעולות הננקטות על מנת להחזירו לגאנה.

           בדיון שהתקיים בפני בית הדין בחודש אוגוסט 2011 הודיע המבקש כי הוא נכון לשוב לגאנה ולחתום על המסמכים הנדרשים לשם כך, ואולם בהמשך חזר בו מהסכמתו זו. ביום 6.12.2011 נערך למבקש מפגש עם קונסול חוף השנהב בישראל ובסיכומו ציין נציג מטעם המשיב כי הקונסול הודיעו שהמבקש אינו בן ארצו וזאת על-פי המבטא השגור בפיו ונוכח העובדה כי הוא אינו דובר את השפה הצרפתית. בדיון נוסף שהתקיים בעניינו של המבקש בפני בית הדין בחודש דצמבר 2011, בו יוצג המבקש על-ידי נציגת מוקד הסיוע לעובדים זרים, ציינה נציגתו כי הוא מזהה עצמו כנתין גאנה ומסכים לשוב לארצו, וביום 22.1.2012 מילא המבקש טפסי בקשה לקבלת מסמכי מעבר בהם ציין כי הוא יליד ואזרח גאנה. נוכח שיתוף הפעולה שגילה המבקש בכל הנוגע להרחקתו לגאנה, החליט בית הדין ביום 9.2.2012 לשחררו ממשמורת בתנאים מגבילים שקבע בהחלטתו אך כשנה לאחר שחרורו פנה המבקש לבית הדין ב"בקשה לעיון חוזר - ומתן הוראות" בה עתר לביטול החלטות המשיב שהתקבלו בעניינו, וכן עתר להכריז כי הוא אזרח חוף השנהב וכי יש להחזירו "לארץ מולדתו". בית הדין דחה בקשה זו, בציינו כי הסעדים המבוקשים בה אינם בסמכותו ומשכך הגיש המבקש בחודש אפריל 2013 עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע.

2.        בפסק דינו מיום 6.6.2013 דחה בית המשפט קמא את העתירה בקובעו כי הכלים לבדיקת נתינותו או לאומיותו של אדם מסורים לרשויות המוסמכות, הנעזרות בהקשר זה במנגנוני הבדיקה שלהן. בית המשפט הוסיף וקבע כי מן החומר שהונח בפניו עולה כי מסקנתו של המשיב, לפיה המבקש אינו נתין של חוף השנהב, היא סבירה ביותר ונתמכת גם במסקנתו הזהה של קונסול חוף השנהב. בנסיבות אלה, כך קבע בית המשפט, אין למצוא כל פגם במסקנתו של המשיב ובוודאי שאין להצהיר באופן פוזיטיבי כי המבקש הוא נתין חוף השנהב. בשולי הדברים ציין בית המשפט עם זאת כי העובדה שהמבקש לא הורחק מישראל במשך תקופה כה ארוכה - חרף הצהרותיו כי הוא מעוניין לצאת את ישראל בהקדם - היא תמוהה, וטוב יעשה משרד הפנים אם ישקול אפשרות להרחיקו לחוף השנהב שם תוכרע שאלת נתינותו על-ידי רשויות ההגירה המקומיות.

3.        המבקש מערער על פסק הדין ולצד הערעור הגיש את הבקשה שבכאן, שהוכתרה כ"בקשה לצו ביניים", בה הוא עותר להימנע מהרחקתו עד להכרעה בערעור וכן להימנע מ"מעצרו ו/או עיכובו". לטענת המבקש, לאורך כל תקופת שהייתו בישראל הוא עומד על כך שהוא נתין חוף השנהב ולדבריו הצהרותיו בדבר היותו נתין גאנה ניתנו לאחר שהופעל עליו לחץ נפשי. עוד טוען המבקש כי המשיב לא העמיק חקר בטענותיו בדבר נתינותו, והחליט ללא כל אסמכתא וללא בדיקה מהותית כי הוא נתין גאנה. המבקש מוסיף וטוען כי אין כל הצדקה להרחיקו לגאנה שכן בהיותו נתין זר במדינה זו הוא ודאי ייעצר שם עם הגעתו ולעומת זאת, כך הוא טוען, לא ייגרם כל נזק אם יורחק לחוף השנהב. לבסוף טוען המבקש כי פנה לשגרירות גאנה בישראל, אשר אישרה ביום 14.2.2013 כי הוא אינו נתין גאנה, ולדבריו היה על בית המשפט קמא להתייחס לכך בעת מתן פסק דינו.

4.        המשיב טוען, מצידו, כי אין מקום להיעתר לבקשה שהגיש המבקש שכן סיכויי הערעור נמוכים ושיקולי מאזן הנוחות תומכים אף הם בדחייתה. לטענת המשיב, פסק דינו של בית המשפט קמא מנומק כדבעי וקובע כי ההחלטות שהתקבלו בעניינו של המבקש סבירות ולא נפל בהן פגם המצדיק את ביטולן. המשיב טוען עוד כי המבקש לא הציג מידע מוסמך התומך בטענותיו בערעור וכי נוכח עמדתו של קונסול חוף השנהב, לפיה המבקש אינו נתין מדינתו, לא ניתן להרחיקו לחוף השנהב בעת הזו. המשיב מוסיף ומציין כי ביום 9.6.2013 עוכב המבקש על-ידי רשויות ההגירה לצורך בירור מעמדו, ובשימוע שנערך לו ביום 10.6.2013 הוא שינה פעם נוספת את גרסתו וטען כי הוא התגורר כל חייו במדינת ליבריה ובעבר החזיק בדרכון ליברי. נוכח טענות אלה, כך מוסיף המשיב, הוחלט לקיים למבקש ראיון זיהוי נוסף אך במסגרת ראיון זה שנערך ביום 4.8.2013 שב המבקש וטען כי הוא נתין חוף השנהב. אשר לשיקולי מאזן הנוחות, המשיב טוען כי יש ליתן את הדעת לאינטרס הציבורי שבהרחקת שוהים בלתי חוקיים מישראל ולטענתו משהמבקש הושם במשמורת בחודש יוני 2013 בקשתו הנוכחית להימנע מ"מעצרו ו/או עיכובו" היא בקשה למתן צו עשה המשנה את המצב הקיים שאין להיעתר לה. המשיב מוסיף וטוען כי המבקש אינו משתף פעולה עם הליכי בירור זהותו והרחקתו מישראל וכי הוא הפר בעבר את תנאי השחרור ממשמורת שקבע בית הדין וטעמים אלה מוליכים אף הם אל המסקנה כי אין לשחררו מן המשמורת בה הוא מצוי.

5.        דין הבקשה להידחות.

           בקשתו של המבקש כי הרחקתו מישראל תעוכב מהווה למעשה בקשה לסעד זמני בשלב הערעור וככזו היה עליו להראות כי סיכויי הערעור שהגיש טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו: עע"ם 8256/09 רפיד ויז'ן בע"מ נ' עיריית חיפה, פיסקה 7 (30.11.2009); עע"ם 5163/11 קווי יסוד לבנייה ופיתוח בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פיסקה 5 (17.8.2011)). תנאים אלה, הנוהגים לעניין מתן סעד זמני במסגרת ערעור אזרחי, יפים גם בכל הנוגע לסעד זמני המבוקש במסגרת ערעור על עתירה מנהלית (ראו עע"ם 3894/08 ב.ר.ב. תעשיות (אשפרה וייצור) בע"מ נ' מכבסת לבנון, פיסקה 9 (2.10.2008)), והם מציבים בפני המבקש רף גבוה מזה הניצב בפניו בשלב בירור העתירה, שכן פסק דינה של הערכאה הדיונית משנה את נקודת האיזון בין האינטרסים של בעלי הדין. אשר לסיכויי הערעור, מבלי לטעת מסמרות בעניין זה, נראה כי אלה אינם גבוהים. החלטותיו של המשיב כי המבקש אינו נתין חוף השנהב מבוססות על שימועים וראיונות שערכו עימו הגורמים המקצועיים ועל אינדיקציות שונות ששימשו בסיס לקביעתם זו, לרבות העמדה שהביע קונסול חוף השנהב. לכן, על המבקש להראות מדוע יש לסטות מקביעות אלה וכן מפסק דינו של בית המשפט קמא אשר קבע כי לא נפל בהן פגם המצדיק את התערבותו. בנוסף לכך עומדת למבקש לרועץ העובדה כי בעבר הצהיר במפורש שהוא נתין גאנה (ועל יסוד הצהרה זו אף שוחרר ממשמורת). המבקש הפנה אומנם למסמך מיום 14.2.2013 בו ציינה שגרירות גאנה כי הוא אינו נתין גאנה ואולם במסמך זה, אשר עמד בפני בית המשפט קמא, צוין עוד כי המבקש הצהיר בפני השגרירות באותו שלב שהוא נתין מדינת ליבריה, ונתון זה מעורר סימני שאלה נוכח השלב המאוחר שבו הועלה על-ידי המבקש וכן נוכח הסתירה הקיימת בין טענה זו ובין גרסתו הקודמת אליה שב עתה, כי הוא נתין חוף השנהב.

           בנסיבות אלה ובהינתן העובדה כי ראיון זיהוי נוסף שנערך למבקש בחודש אוגוסט 2013 מגלה על פני הדברים סתירות נוספות בגרסתו, דומה כי ניצבת בפני המבקש משוכה לא פשוטה בשלב הערעור. נוסף על כל האמור, שיקולי מאזן הנוחות אף הם אינם מטים את הכף אל עבר קבלת הבקשה. המבקש לא הצביע על נזק של ממש הצפוי להיגרם לו אם יורחק לגאנה ומשעניינו של המבקש כבר נבדק ביסודיות על-ידי הגורמים המוסמכים ועל-ידי בית המשפט קמא ולא נמצא יסוד לטענותיו, קיים אינטרס ציבורי בביצוע פסק-הדין שניתן ללא עיכוב ושלא להיעתר לבקשות אשר הסיכוי כי יש בהן לשרת מטרה ראויה כלשהי הוא קלוש ביותר (ראו עע"ם 8870/11 גונזלס נ' משרד הפנים, פיסקה 7 (23.1.2012)). עוד ראוי לציין כי המבקש לא הזכיר בבקשתו את העובדה שהוא שוהה כיום במשמורת. נתון זה התברר רק מהבקשה להארכת מועד שהגיש המשיב. במצב דברים זה, בקשתו של המבקש למנוע את "מעצרו ו/או עיכובו" עד להכרעה בערעור, כמוה כבקשה למתן צו עשה המורה על שחרורו מן המשמורת וצו כזה ניתן בנסיבות מיוחדות בלבד שהמקרה דנן אינו נמנה עמן (ראו עע"ם 5582/11 נאות דברת פיתוח ובניין בע"מ נ' עיריית רחובות, פיסקה 9 (27.10.2011)).

6.       סיכומם של דברים - הבקשה נדחית.

          אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏ט' באלול התשע"ג (‏15.8.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   אנ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,   www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: